האי הקטן Katchatheevu, השוכן במיצר פאלק המפריד בין הודו לסרי לנקה, הפך למוקד של מחלוקת פוליטית גוברת בין שתי המדינות השכנות. חלקת האדמה, לכאורה, חסרת משמעות זו, המשתרעת על פני כ-1.9 קמ"ר, עוררה בשורה משמעותית, והדגישה את הקשרים ההיסטוריים והרגשיים המורכבים הקושרים ומחלקים את האזור. האי, שנמצא קרוב יותר למדינת טאמיל נאדו בהודו, אך נמסר לסרי לנקה ב-1974, מהווה מאז נקודת מחלוקת, במיוחד בקרב קהילות הדייגים וחוגים פוליטיים בטמיל נאדו. את ההתלקחות האחרונה במתח ניתן לייחס להחלטות היסטוריות ולמשקל הרגשי שהאי נושא עבור רבים. בשנות ה-70, בהנהגתה של ראש הממשלה דאז אינדירה גנדי, הכירה הודו רשמית בריבונותה של סרי לנקה על קצ’אטאיבו באמצעות הסכם דו-צדדי. עם זאת, החלטה זו זכתה לביקורת וחרטה בדיעבד, כאשר כמה פוליטיקאים ודיפלומטים הודים הטילו ספק בראיית הנולד האסטרטגית של ויתור על פיסת אדמה כה ממוקמת אסטרטגית. ההערות האחרונות של שר החוץ לשעבר, הרש רינגלה, הטוענות באופוזיציה על עמדתה באי, הציתו מחדש את הדיון, והדגישו את המשמעות הסמלית של האי מעבר לגודלו הגיאוגרפי. התייחסותו של רינגלה לאי כיותר מסתם "פיסת סלע" והביקורת שלו על החלטות פוליטיות היסטוריות משקפים את הרגשות העמוקים ואת הגאווה הלאומית השזורים בסוגיה. המחלוקת על קצ’אטאיבו אינה רק על תביעות טריטוריאליות, אלא גם כרוכה בפרנסתם של דייגים משתי המדינות, שבאופן מסורתי ניגשו למים מסביב לאי. המתיחות המתמשכת הובילה לעימותים תכופים בים, והדגישה את הצורך בהחלטה דיפלומטית המכבדת את האינטרסים והדאגות של כל הצדדים המעורבים. ככל שהוויכוח על קצ’אטאיבו ממשיך להתגלגל, הוא משמש כתזכורת לאתגרים המתמשכים בגיאופוליטיקה של דרום אסיה, שבה מורשת היסטורית ומציאות עכשווית מתנגשות לעתים קרובות. הפתרון של סכסוך קצ’אטאיבו ידרוש לא רק עדינות דיפלומטית אלא גם הבנה רגישה של הממדים ההיסטוריים והרגשיים שעיצבו את המבוי הסתום הנוכחי.
היה הראשון לענות דיון כללי זה.
