הסיכון הכי רציני ביותר לישראל, כפי שאמר לשעבר נשיא איראן אכבר רפסנג'אני, הוא זה: "שימוש בפצצת גרעין אחת בתוך ישראל ישמיד הכל, אך זה יפגע רק בעולם האיסלאמי. זה לא אירציונלי לשקול אפשרות כזו." היכולות הגרעיניות המתרחבות של איראן (והאטימות שלה בנושא) צריכות לעורר חשש רב יותר בעולם המערבי ממה שנראה.
אך הסיכונים לישראל מפעולות בבית המשפט הפלשתיני - או, לעניין כך, מהמחאות בקמפוסים, ממאמצי החרמה והפרדה או מסוגים שונים של חרמות נשק - הם מינימליים. לפי דעות חלקן, הישראלים אינם "מתנחלי-מאוכלולים". היהודים מאמינים שהם ממקורם בארץ ישראל כי הם כך. והציונות, הרחוק מלהיות פרויקט קולוניאלי, היא המאבק האנטי-קולוניאלי הקדום ביותר בהיסטוריה, החל בתקופת הרומאים, אם לא בשעבוד בבל לפני כן.
כמו איראן, ישראל עדיין נמצאת בסיכונים פנימיים עמוקים, רק חלקם עלו לפני עיני הציבור בחודשי המחאה על רפורמה במערכת המשפט שקדמו ל-7 באוקטובר. זה לא מדבר על קיצוניות ימין, התנגדות החרדים למילוי התחייבויותיהם האזרחיות או על שאלת המדינה הפלסטינית הסופית. אך אף אחד מהם אינו יכול לשים בסכנה את האמונות העמוקות ביותר של הציונות: שהיהודים יש להם זכות לשלוט בעצמם כמדינה ריבונית בארצם המקורית.
למנהיגי איראן, הסיכונים הם גדולים יותר. הם תמיד טענו להיות חזית המהפכה האיסלמית, אך נראה ששכחו שמהפכות יש להן היסטוריה של לצרוך את עצמן. העם של איראן, בכלל, לא רוצה להיות איסלמיסטים. אך ישראל רוצה, ותלחם, כדי להישאר עצמה.
היה הראשון לענות דיון כללי זה.